#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	תיט. שנינו במשנתנו קטע את ידי על מנת לפטור חייב קרע את כסותי על מנת לפטור פטור. מאי שנא? 	"רב ששת ורב אושעיא תירצו דבחבלה חייב משום פגם משפחה ומשא""כ בממון. רבא תירץ לפי שאין אדם מוחל על ראשי אברים. לר' יוחנן לרש""י אדם מוחל על הכל ובמשנה מדובר שחבירו שאל האם כוונתו על מנת להפטר ואמר לו הן, וכשאמר לו הן על קטע את ידי אמר זאת בלשון תמיהה וכונתו שלא יפטר ולכן חייב. ועל קרע את כסותי וחברו שאלו האם כוונתו ע""מ להפטר אפילו א""ל לאו אם אמר זאת בלשון תמיהה, וכי לא תפטר מלשלם, פטור. ולתוס' (ד""ה ורבי יוחנן) על נזקי גופו אין אדם מוחל ואפילו א""ל הן שדומה כאומר בניחותא מסתמא בתמיה קאמר וחייב. בנזקי ממונו אדם מוחל ואפילו א""ל לאו ודומה כאומר בניחותא מסתמא בתמיה קאמר ופטור, כיון שמתחילה א""ל קרע <sup>קנט</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>קנט.  כתב הרשב""א  (ד""ה רבי יוחנן )  פי' מתניתין קאתי, דמודה הוא לרבה בהא הראב""ד ז""ל דר' יוחנן לאו לפרושי דאין אדם מוחל על ראשי אברים  לעולם, אלא דין אחר בעלמא קאמר ולומר דצערו וכ""ש ממונו מוחל, אלא שיש הן שהוא כלאו ובין בצער גופו ובין בממונו חייב, ויש לאו שהוא כהן דפטור בין בצער גופו ובין בממונו, וכ""ש כשפוטרו בניחותא כגון דא""ל הכני ופצעני והריני פוטרך, אבל שאר מפרשים לא פירשו כן.</span>"	"ב""ק צג. ותוס'"		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	תכ. הנותן רשות לחבירו לשבור את כדו באלו אופנים פטור השובר ומדוע? 	"לרב הונא אם א""ל טול כדי המונח שם ושמרהו לי ואם רצונך שברהו ואח""כ נטלו ושברו פטור, דכיון שאינו חס עליו אלא שנותן לו רשות לשברו קודם שיתנהו לידו א""כ אינו חושש אם יאבדהו ולפוטרו לגמרי נתן לו רשות <sup>קס</sup>. אם נתן כדו בידו וא""ל שמור ואם רצונך שברהו חייב, דכיון דחס על הכד שלא א""ל לשוברו עד שבא לידו שהפקידו אצלו תחילה מה שנותן לו רשות לשוברו בסיום דבריו אין אומר כן לפוטרו אלא פיטומי מילי הוא <sup>קסא</sup>, ולא יהיה פטור רק אם יסיים ויאמר ע""מ לפטור.<br>לרבה אם משעת נתינה א""ל אם רצונך שברהו פטור, דכיון דא""ל כן קודם שנעשה שומר אין חושש אם ישבור, וכ""ש אם לא עשהו שומר אלא שא""ל שבור כדי המונח לפניך שהוא פטור. אבל אם נתן לו בתורת שמירה ושוב נמלך ונתן לו רשות לשבור חייב, דכיון שמתחילת נתינה נתנו לו לשמור ולא לשבור והנפקד קיבל עליו, מה שאומר אח""כ לשבור אם ירצה אינו אלא משטה ופיטומי מילי, אא""כ יאמר לו ע""מ לפטור <sup>קסב</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>קס.  כן פירשו התוס'  (ד""ה הא)  אבל הרשב""א  (ד""ה לא קשיא)  כתב שפטור דוקא אם שברו בעודו מונח בקרקע קודם שנטלו, שכיון שעדיין לא התחייב בשמירה עליו, ונתן לו רשות לאבדו בידים, פטור.
<br>קסא.  כן כתבו התוס'  (שם)  אבל הרשב""א  (שם)  כתב שהטעם שחייב הוא מכיון ששברה לאחר שנטלה בידו וכבר נתחייב בשמירתו.
<br>קסב.  וביאר הרשב""א  (ד""ה אלא)  שכל עוד שלא אמר לו שיעשה ע""מ לפטור, מפרשים שכשאמר לו שיכול לשבור התכוון לומר לו שישבור וישלם.</span>"	"ב""ק צג. ותוס'"		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	תכא. תנן הגוזל עצים ועשאן כלים קונה ומשמע שאם רק שיפן אינו קונה וקשה שבברייתא מבואר שגם אם שיפן קונה? 	"אביי תירץ שודאי שיפן קונה, אלא שהמשנה מדברת בשינוי החוזר לברייתו שקונה מדרבנן משום תקנת השבים בעצים משופים שעשאן כלים וכ""ש שינוי דאורייתא שקונה, והברייתא מדברת בשינוי שאינו חוזר שהוא שינוי דאורייתא.<br>רב אשי תירץ שגם המשנה מדברת בשינוי דאורייתא ששייף עצים ועשה מהם בוכני. כתבו התוס' (ד""ה הגוזל) שרבה הסובר ששינוי החוזר לברייתו הוה דאורייתא יתרץ שהמשנה מדברת בעצים משופים שעשאם כלים לחדש שאפילו שינוי החוזר לברייתו קונה מדאורייתא, והברייתא קמשמע לן דשינוי בעלמא הוי שינוי אע""פ שאין שם כלי עליהם."	"ב""ק צג: ותוס'"		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	תכב. האם ליבון הוי שינוי (בחיווריה, בנפוציה, בסרקיה ובכבריה)? 	"אביי אמר שנחלקו בכך תנאים לר""ש ליבון הוי שינוי ולרבנן לא הוי שינוי.<br>רבא אמר לר""ש ניפוץ ביד לא הוי שינוי, לסרק במסרק הוי שינוי.<br>רבי חייא בר אבין אמר שאם חווריה חוורי לא הוי שינוי, כבריה כברויי בגפרית הוי שינוי. כתבו התוס' (ד""ה הא) דתרוייהו אליבא דכ""ע, דחווריה חוורי אפילו לר""ש לא הוי שינוי וכווריה כוורי אפילו לרבנן הוי שינוי. והשתא בניפוצי וחיוורי לכ""ע לא הוי שינוי ובכוורי לכ""ע הוי שינוי. ובסירוק פליגי <sup>קסג</sup> וי""ס שכתוב בהם במילתיה דרבי חייא בר אבין הא והא רבנן ולגירסא זו צריך לומר דבחיוורי נמי פליגי <sup>קסד</sup>. ושמא י""ל שלרבי חייא בר אבין אף בנפוצי פליגי.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>קסג.  והרשב""א  (ד""ה רב חייא)  כתב בתי' איכא בינייהו. אחד שליבון שבין חוורי לכברויי 
<br>קסד.  וכגי' הי""ס פסק ברא""ש  (סי' א).</span>"	"ב""ק צג: ותוס'"		
